פסק-דין בתיק חב"ר 46309-12-11

1.         בפנינו בקשה לסילוק על הסף ,בטענה של העדר סמכות עניינית, בתביעה  לפיצוי כספי בגין  נזק שנגרם לתובע כטענתו, בשל התנהלות הנתבעת (להלן- המבקשת) כלפיו,  הנגועה בחוסר תם לב המגיעה עד כדי רשלנות עקב סירוב המבקשת להכיר בהחמרת מצבו הרפואי של התובע (להלן-המשיב) ואיחור בתשלום תוספת לגמלת נכות .  

להלן השתלשלות העניינים בקצרה, כפי שעולה מכתב התביעה:

2.         התובע- הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה בשיעור של 28% נכות נפשית.

3.         התובע הגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי, להכרה בהחמרת מצב בשל פגיעה בפוטנציה. ועדה רפואית לעררים שלחה את התובע לבדיקה שבוצעה ביום 24.11.09, אשר על פי ממצאיה, נתגלה באקראי שהתובע סובל מדום נשימה בשינה-בינוני פלוס.

4.         ביום 21.3.10 ,בקשת התובע להחמרת מצב בעניין הפגיעה בפוטנציה, נדחתה על ידי הוועדה הרפואית לעררים , יחד עם זאת לטענת התובע, הוועדה לא דנה בליקוי שנתגלה באקראי בבדיקה ,לפיו התובע סובל מדום נשימה בשינה.

5.         התובע פנה במכתבים לנתבעת ולמוסד לביטוח לאומי, וביקש שהמוסד לביטוח לאומי יאשר את בקשתו להחמרת מצב ויפעיל את תקנה 36 ,ואף צירף חוו"ד רפואית של ד"ר גולדשר, אולם בקשתו נדחתה ,בנימוק, שטרם חלפו 6 חודשים ממועד ישיבת הוועדה הרפואית האחרונה.בחלוף 6 חודשים ,פנה שוב התובע וביקש לאשר את ההחמרה במצבו הרפואי בהתאם לתקנה 36, אולם פניותיו נדחו על ידי המוסד לביטוח לאומי, וקופת חולים כללית.

6.         לאור דחיית בקשתו, התובע הגיש תביעה בבית הדין לעבודה, כנגד שירותי בריאות כללית (תיק מס' 45330-03-11), ובמסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.2011, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לכך שהתובע ימציא לנתבעת  מסמך רפואי מתוקן מטעם ד"ר  גולדשר ו/או רופא אחר הקושר בין דום הנשימה לבין הפגיעה של סרטן בגרון אשר הוכרו/או בגין טיפולי ההקרנות שעבר התובע - והנתבע יתן את האישור בהתאם לתקנה 36 , כפי שביקש התובע, על  מנת לפנות לביטוח הלאומי בתביעה בגין החמרה.

7.         במהלך חודש 5/11, התובע הגיש בקשה להחמרת מצב  בצירוף חוו"ד מתוקנת של ד'ר גולדשר, ובקשתו התקבלה כך שנקבע לו 43% נכות החל מחודש 5/11 (עד למועד זה הוכרו לו 28% נכות).

8.         התובע פנה במכתב לנתבעת, וטען כנגדה, כי נגרמו לו "נזקים בגין מחדל במילוי תפקיד" של הרופא מטעמה- ד"ר אנה אנטול, אשר התעכבה במתן אישור להחמרה במצבו, רק בשל "סירוב שרירותי", ולמעשה הבקשה להחמרת מצב שהגיש, הייתה אמורה להתקבל כבר בחודש 9/10, ומשלא אושרה הבקשה בזמן, נגרם לו נזק של לכל הפחות 7 חודשי קצבה ששווים בסך  31,815 ש"ח . הנתבעת מצדה דחתה את כל טענות התובע כנגדה תוך פירוט נימוקים להחלטתה.

9.         ביום 26.12.11, הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבעת, שעניינה זכאות לפיצוי כספי בגין נזק אשר נגרם לו בעקבות התנהלות הנתבעת בחוסר תם לב ושלא כדין כלפיו, היות ומועד קבלת התביעה להחמרת מצב, הייתה אמורה להתקבל לטענתו כ-7 חודשים קודם לכן , מועד מאוחר של קבלת ההחלטה, גרמה לו לנזק כספי שהנתבעת אחראית לו באופן מוחלט ולכן יש לחייב את הנתבעת במלוא סכום הנזקים שנגרמו לו  המגיע לכדי 54,540 ש"ח .

10.       בתגובה, הגישה הנתבעת  (שירותי בריאות כללית), בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובמסגרת בקשה זו, טענה כי, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה  דנן, ולכן יש להורות על דחייה ו/או מחיקת התביעה כנגדה, ובהתאמה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה מטעמה-בכפוף להכרעה בבקשה לסילוק.

להלן עיקר טענות הצדדים בבקשה לסילוק על הסף

11.       הנתבעת (להלן - המבקשת), טענה בבקשה לסילוק על הסף, כי  בנסיבות בהן עוסק כתב התביעה  בעילת תביעה נזיקית, כפי שנוסח כתב התביעה על ידי התובע, בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 54(ב) לחוק בריאות ממלכתי, הקובע, כי לבית הדין לעבודה אין סמכות  לדון בתביעות נזיקין. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש לדחות התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה.

12.       התובע (להלן- המשיב) הגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף, במסגרתה טען כי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) התשט"ז-1956 העוסקת בהחמרת מצב , מטילה חיוב על המבקשת- שהינה הזרוע הארוכה של  המוסד לביטוח לאומי, כאשר מדובר בבקשה להחמרת מצב.  לטענתו האלמנט הנזיקי הינו שולי על כן ביה"ד לעבודה מוסמך לדון גם מכוח חוק בתי המשפט וחוק בית הדין לעבודה,שכן המדובר בסמכות מקבילה. 

דיון והכרעה

13.       לאחר שנתנו דעתנו, לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה כי דין הבקשה דנן להתקבל, באופן שתסולק על הסף תביעת המשיב מחוסר סמכות עניינית,מן הטעם שתביעתו של מבוטח על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בכל   הנוגע לתביעות נזיקין, אינה בגדר סמכותו הייחודית העניינית של בית הדין לעבודה, ולהלן נסביר;

14.       מעיון בכתב התביעה עולה, כי הסעד המבוקש של המשיב הינו: חיוב "הנתבע במלוא סכום הנזקים שנגרמו" (ס' 24 לכ.התביעה), עקב "התנהלות הנתבע חסרה תם לב ... ושימוש לרעה בסמכות" (ס' 17 לכ. התביעה), קרי, המדובר בתביעה לפיצוי כספי בגין נזק אשר נגרם לתובע לטענתו מהתנהלות לקויה של המבקשת, כמו כן יש לתת את הדעת גם לצדדים לסכסוך .

15 .      לטענת המשיב (התובע), המדובר בתביעה שהרוב  המכריע של זיקותיה ,הינו בתחום דיני העבודה, ודי בכך שלבית הדין לעבודה  תהא הסמכות העניינית (אפילו מקבילה), לדון בתובענה שעניינה העיקרי- יחסי עובד מעביד. טענה זו, דינה להידחות, לאור הוראות סעיף 24(1ב) לחוק בית הדין לעבודה,התשכ"ט-1969, (להל- חוק בית הדין לעבודה) הקובע :

            " לבית הדין האזורי תהא סמכות ייחודית לדון